הפוקר הוא משחק קלפים מרתק שמלווה את האנושות במשך מאות שנים. מן הסלונים המפוארים של אירופה ועד למועדונים הפרועים של המערב הפרוע, המשחק צבר מעריצים רבים שנשבו בקסמיו הייחודיים המשלבים מזל, אסטרטגיה וריגוש. במאמר זה, נחשוף את התפתחותו ההיסטורית של הפוקר, ונבחן את חוקיו המקוריים והדרכים שבהן הוא התנהל בעבר.
מקורות המשחק העתיקים
שנים רבות לפני אתר מקוונים כמו בטים, התחילו לשחק פוקר אך מקורותיו עמומים, החוקרים מסכימים כי שורשיו נטועים עמוק בתרבויות העתיקות של המזרח הרחוק, פרס והאימפריה המצרית. משחקי קלפים דומים ששילבו אלמנטים של מזל ואסטרטגיה היו פופולריים באזורים אלה כבר במאה ה-9 לספירה. כאשר הגיעו לאירופה במאות ה-16 וה-17, הם השתלבו בהדרגה בסלונים של האצילים והבורגנים, תוך שעברו שינויים והתאמות תרבותיות.
התפשטות הפוקר באמריקה
עם הגירת האירופאים לחופי אמריקה במאה ה-19, הפוקר הגיע למחוזות חדשים. בזמן מלחמת האזרחים האמריקאית, המשחק היה אמצעי בידור פופולרי בקרב החיילים משני הצדדים, וזכה לפופולריות נרחבת יותר. וריאציות שונות של הפוקר התפתחו בקרב קהילות השחקנים, שחלקן קיימות עד היום. במועדוני גברים הסודיים ובסלונים, הפוקר נחשב לבידור מכובד עבור האליטות החברתיות והעסקיות.
חוקי המשחק המסורתיים
בימים ההם, סדר הידיים בפוקר היה שונה במקצת מהמקובל כיום. הידיים הגבוהות ביותר היו "ידיים מלאות" (כגון שלוש עשיריות ושתי חמשיות), ולאחריהן "ארבע מסוג" (ארבעה קלפים זהים במספר), ורק לאחר מכן באו "צמד מלכים" וכן הלאה. מערכת הניקוד ודרגות הידיים השתנתה במקצת לאורך השנים, אך עקרונות הבסיס של המשחק נשארו זהים.
טקסים ומנהגים מסביב למשחק
הפוקר בעבר לא היה רק משחק – הוא היה חוויה תרבותית שלמה. שחקני הפוקר הגיעו לשולחנות במיטב הלבוש: במדים רשמיים או חליפות מהודרות, בהתאם למעמדם החברתי. הם שיחקו על שולחנות ירוקים מיוחדים, מצוידים בחצאיות ירוקות המסתירות את הידיים מעיני המתבוננים. נרות שעווה האירו את השולחנות, והשחקנים הקפידו על רמת התנהגות גבוהה וכבוד לכללי המשחק.
דמויות מפורסמות בהיסטוריית הפוקר
דמויות רבות ומרתקות צצות ועולות כשמדברים על תולדות הפוקר. כריס פרגוסון הוא שחקן מומחה מוכר שפרסם ספרים וטיפים להצלחה במשחק. "ריצ'רד קנפילד" היה בעליו של "ארמון השחקנים" – מועדון פוקר יוקרתי בניו אורלינס בראשית המאה ה-19. סיפורי חייהם ודרכם במשחק הפכו לחלק בלתי נפרד ממורשת הפוקר.
השפעות תרבותיות של הפוקר בעבר
עוד מראשית דרכו, המשחק השפיע על התרבות הפופולרית והשאיר חותם עמוק. סופרים כמו מארק טווין וג'ון מילינגטון השתמשו בדימויים מעולם הפוקר ביצירותיהם, וכינויים כמו "King of Spades", "To go all in" ו"To go the distance" נטבעו מהמשחק לשגרת הדיבור. תוכניות טלוויזיה ופסטיבלים שהוקדשו לפוקר זכו לרייטינג גבוה, והפכו חלק בלתי נפרד מן התרבות המערבית.
התנהלות המשחק בפועל בעבר
כיצד התנהל בפועל משחק הפוקר המסורתי? האווירה הייתה מלאה עשן, רועשת ומלאת מתח. במרכז נעמד השולחן הירוק, מוקף בממזרים חסרי סבלנות המחכים לתורם להצטרף למשחק. המשחק נמשך ללא הפסקה, הקלפים חולקו במהירות, והטקטיקות היו פחות מעודנות מהיום כולל, הונאה, בלאפים וניסיונות להסתיר קלפים היו נפוצים. מנצחים זכו בכבוד רב, אך ידם הייתה תמיד על הנשק.
